המתכון שלנו לזוגיות מעצימה
הנושאים של זוגיות ואהבה מוצגים באגדות ובנובלות הרומנטיות באופן קסום ופשוט בנוסח של "בחור פוגש בחורה, מתאהבים, מתחתנים וחיים באושר כל חייהם". והינה עברו שנים, והחיים המשותפים לא משהו, חלקם מגיעים לטיפול זוגי, כי הזוגיות במשבר, חלקם מתגרשים, חלקם חיים כך זה לצד זה ולא זה עם זה. המון בדיחות קיימות על החיים הזוגיים, ובטח עכשיו כל אחד מכם נזכר בבדיחה אחת לפחות..
איך זה שאצל חלק מהזוגות התהפך הכל ומזוג שנישא לפני שנים מאושר ומאוהב עד הגג הזוגיות עכשיו קשה, לא מתחברת, יש כעסים, משקעים, התמרמרות או סתם אדישות. איך זה שישנם זוגות, שנשאו לפני שנים וממשיכים להיות מאושרים, חיים את חייהם המשותפים בסינרגיה נהדרת.
מה ההבדל? מה עובד בזוגיות אחת שלא עובד באחרת ? מה מאפשר לבנות חיים טובים אחרים? האם יש נוסחה שאם זוג יפעל על פיה תהיה לו הצלחה בזוגיות? יש אומרים כי גברים ממאדים ונשים מנוגה, לכן אין מצב שהם יסתדרו אי פעם, ומי שמסתדר כנראה מתפשר, כנראה מישהו מוותר שם יותר. האם זה כך?
סוגיה מאד מעניינת, אני החלטתי לחקור מה מאפשר לזוגיות שלנו לעבוד, ולנו לצמוח בה. כדי שהתמונה תהיה שלמה ביקשתי מאיתן, בן זוגי, לחוות את דעתו. איתן, שאינו מורגל בחשיפה, התלבט ולבסוף נעתר לבקשתי.
וכך בבית מלון, לאחר שבוע ימים של שייט במפרצים הקסומים בטורקיה, שבוע שלא היה פשוט עבורי, והעמיד את הזוגיות שלנו במבחנים מעניינים, חקרנו מהם אבני היסוד שבונים את הזוגיות שלנו ואיך טיפחנו אותה לאורך שנות נישואינו. להלן הדיאלוג כפי שהיה... לא נגענו....
איתן: הזוגיות שלנו נולדה מאהבה ומשיכה גופנית. ללא המשיכה בינינו לא היינו נפגשים.
אריאלה: נכון, המשימה היא איך משמרים ומטפחים את אותה אהבה והמשיכה לאורך השנים – השנה נהיה נשואים 23 שנים!
איתן: מעורבות בנעשה במשפחה, אני חושב שאחת הבעיות של גברים שהם מנתקים את עצמם לחלוטין מחיי היום יום של הבית, הם אלה המפרנסים, ולכן חייבים לעבוד קשה, זה שאתה מגיע מאוחר הביתה ולא מעורב במה שנעשה בבית, למשך תקופה ארוכה, זה יוצר ריחוק ומונע ממך להיות שותף. כל הרעיון בזוגיות הוא שותפות, בהחלטות, בקשיים, בהצלחות, בהתלבטויות, וכך ממצב שבהתחלה איפה או מה לאכול בארוחת ערב הייתה החלטה משותפת, בת הזוג עושה את רוב הדברים בלעדיך, אתה הופך להיות פחות דומיננטי בחיי המשפחה.
אריאלה: אתה מדבר כאן על שני דברים: האחד הוא מעורבות, שמבחינתי מתבטאת גם בחלוקת האחריות בבית, שהייתה במקרים רבים גם בלי דיבורים. אתה לקחת את המשימות שאני לא ממש אהבתי לעשות ואני לקחתי את המשימות שידעתי שאתה לא ממש מת עליהם. והדבר השני זה השותפות, שמבחינתי היא העשייה המשותפת של דברים, החוויות המשותפות שלנו, מטרות משותפות שהצבנו לעצמנו, וזה שאנחנו מתייעצים כמעט בכל דבר, זה שאנחנו חושבים יחד איך לקדם את המטרות שלנו. עד היום אנחנו הולכים אפילו לסופר ביחד.
איתן: זה שאתה מעורב ושותף זה לא אומר שצריך להיפרד מהדברים שאתה אוהב ורוצה לעשות לבד. חשוב לתת מרחב אחד לשני.
אריאלה: ברור, חייב להיות איזון בין השותפות למתן מרחב, אין הכוונה שבשותפות נחנוק האחד את השני, כל אחד מאיתנו זקוק למרחב ולכל אחד מאתנו דרוש סוג של מרחב אחר.
איתן: מרחב זה לא משהו שנותנים בהקצבה וזהו. לדוגמא אם בת הזוג רוצה ללכת ללמוד ומקבלת תמיכה מבן הזוג שלה זה יצירת מרחב, אם בן הזוג היה תומך אך לא מוריד מטלות ביתיות מבת הזוג אזי המסר הוא תעשי זאת בזמנך החופשי. כלומר מהות המרחב היא לא רק בהסכמה אלא גם בלקיחת מטלות מהשני כדי שיהיה פנוי לדבר החדש.
אריאלה: זה לתת מרחב מהלב באוטנטיות ולא רק כדי לרצות את השני. אני חושבת שכדי שכל זה יקרה בני הזוג צריכים להכיר ממש טוב אחד את השני. וזה יכול להתאפשר באמצעות הקשבה ותקשורת פתוחה. ההקשבה היא למה שנאמר וגם למה שלא נאמר. היא מאפשרת ללמוד מה הצרכים של בן הזוג, מה הוא אוהב, מה הוא לא אוהב ולא אומר, מה עושה לו טוב.
איתן: הקשבה ושיחה מבלי לבטל מה שאומר הצד השני, זה לא אומר שתמיד צריך להסכים לצד השני, חשוב להבין שזה בסדר שלא מסכימים ולכל אחד יש דיעה אחרת, ושיש מקרים שאפשר לנסות להגיע לפתרון מוסכם.
אריאלה: זה מה שהתכוונתי בתקשורת פתוחה תקשורת שבה אפשר להגיד הכל, זה לא היה תמיד בחיים שלנו, לקח לנו זמן ליצור בינינו תקשורת כזו.
איתן: לי היה קשה להגיד כל מה שיש לי בלב, עם הזמן זה נעשה יותר קל, זה שאמרתי וראיתי שלא נגרם נזק זה הקל עלי. לא תמיד קל לי לעלות נושאים, והם צריכים להבשיל אצלי, אבל אני יודע שיש את המקום ויש את ההקשבה, אני יודע שהכל פתוח וגם משקעים שלא הבשילו יאמרו כאשר יבשילו, אני יודע את זה.
אריאלה: מבחינתי זה סוג של דיאלוג, שיש בו הקשבה וקבלה – גם אם בהתחלה עד שלומדים ליצור את הדיאלוג הזה יש משקעים הדיאלוג ממוסס את כל המשקעים. הכי חשוב לא לתת שייווצרו פערים ביחסים.
דבר נוסף חזק בינינו זו החברות שלנו, איך בעצם נוצרה החברות, האם היא נוצרה בגלל שאנחנו מכירים מגיל צעיר? מצד שני אני מכירה זוגות שההיכרות הממושכת מהווה מכשול לגביהם.
איתן: אני לא חושב שחברות תלויה בזמן, אני חושב שחברות היא עצם זה שאתה יודע שבת הזוג שלך תמיד בשבילך, חברות נוצרת מעצם זה שאתה מוכן לחלוק עם בת הזוג שלך את כל אשר קורה לך.
אריאלה: הבסיס לזוגיות הוא החברות בזוגיות שלנו, אני רואה בחברות מפתח לזוגיות. אתה החברה שלי ואני החבר שלך, לא פוגם שיהיה לך חברים אחרים, אך אצלנו לא התפתחה חברות עמוקה עם אחרים.
איתן: הזוגיות יכולה להיות טובה גם אם אין רמת חברות עמוקה מאד, גם בזוגיות יש רמות של עומק, וזה לא אומר שאי אפשר לנהל זוגיות מוצלחת אם אתה לא בכל הרבדים עמוק מספיק.
אריאלה: בזה אני לא מסכימה איתך. דבר חשוב שלא הזכרנו זו התמיכה הדדית והצמיחה האישית של כל אחד מאיתנו. כל אחד מאתנו תמיד דואג ודאג לצמיחה של השני, אנחנו מעודדים אחד את השני להתפתח ברמה המקצועית, ברמת האישית, לפתח תחביבים. גם אם לפעמים אנחנו לא מבינים עד הסוף לאן השני חותר, או לא מסכימים אחד עם השני, יש לנו אמונה מוחלטת אחד בשני.
איתן: את הזוגיות חייבים כל הזמן להצמיח, להזין אותה. להקפיד לעשות טוב אחד לשני, להמשיך לחזר אחד אחר השני גם לאחר שנים של חיים משותפים, להפתיע, ולעשות דברים שיכולים להיות קטנים אך כיפים לשני.
אריאלה: מסכימה, חשוב מאד כמו שכבר הזכרנו ללמוד מה עושה לצד השני טוב, להקשיב לרצונות שנאמרים ושלא נאמרים ולהפתיע, להפעיל את הדמיון והיצירתיות ולפעול.
אריאלה: אתה יודע שמהשיחה שלנו הבנתי כי החברות היא פועל יוצא של הכל, של חוויות משותפות, שותפות, המרחב שנוצר, השיחות על כל דבר, התמיכה הדדית והצמיחה המשותפת, בעצם החברות היא המדד לעוצמת הזוגיות. ככל שהזוגיות עוצמתית יותר החברות בין בני הזוג עמוקה יותר.
התחלנו עם אהבה ומשיכה גופנית הדדית, יש אומרים כי כל זה הולך.. ומפנה את מקומו להרגל ואז ממשיכים לחיות מתוך הרגל....
יקיריי, לדעתנו אפשר גם אחרת! אפשר לטפח את להבת האהבה והמיניות! צריך רק לרצות והכי חשוב לעשות.
ניסינו לתאר בקצרה למידה של 23 שנות זוגיות, לתת לכם את המתכון לתבשיל הזוגיות שלנו:
מצרכים
- מעורבות בחיי בן/בת הזוג
- שותפות
- עשייה משותפת וחוויות משותפות
- מתן מרחב אחד לשני
- תקשורת מעצימה
- תמיכה הדדית וצמיחה אישית
- קורט טיפוח, חיזור, הפתעות, עשיית טוב אחד לשני, יצירתיות ודמיון
אופן ההכנה
מכניסים את כל המוצרים לסיר ענק, שמים את כל המוצרים זה ליד זה, מערבים מעט ובעדינות, דואגים לאיזון בין המצרכים, בעת הבישול מקשיבים לרעשים שברקע, ומגיבים בהתאם.
הבישול על חום נמוך, משך זמן הבישול הוא אין סופי, ונדרש מדי פעם לטעום כדי לבדוק שהטעם לא נפגם, יש לתבל ולאזן בין המוצרים על פי הטעם האישי שלכם.
מתוך מגזין טעימה של בוקר יוני 07