אנשים במקום הראשון ותוצאות במקום השני/אריאלה מוזדן
מה חשוב לך יותר אנשים או תוצאות? או מי במקום הראשון אצלך אנשים או תוצאות?
כשאני נשאלתי, הייתה ברורה לי התשובה, כמובן שאנשים! הרי מערכות יחסים זה הדבר החשוב לי ביותר, אני אוהבת אנשים, יש לי מערכת יחסים נפלאה עם המשפחה שלי, הייתי הבוסית טובה, העובדים אהבו אותי. אין מה לחשוב פעמיים אנשים אצלי במקום הראשון ותוצאות במקום השני! כששאלתי את הסובבים אותי התשובה הייתה כמעט פה אחד "אנשים במקום הראשון ותוצאות במקום השני" רובנו מרגישים כך - אנו ממקדים את תשומת הלב באנשים ורק לאחר מכן בתוצאות.
האומנם?
לפני מספר שבועות, במהלך ארוחת צהריים, בני הקטן הוציא מהמיקרוגל את צלחת המרק ביד אחת, תוך כדי צפייה בטלוויזיה, ראיתי שזה הולך לקרות..... צלחת המרק נפלה והמרק נשפך על הרצפה....
ואני?... צעקתי: "תזהר!" ולאחר מכן הסברתי לו בכעס כי אי אפשר להחזיק צלחת חמה ביד וגם להתבונן בטלוויזיה וגם להשאיר את המרק בצלחת.... ופתאום באמצע "ההרצאה שלי" תפסתי את עצמי, אני זאת שאנשים אצלה במקום הראשון? האומנם? הרי במקרה הזה התמקדתי בתוצאה וכלל לא בבן שלי. כמובן שמיד חיבקתי אותו, התנצלתי שצעקתי והסברתי לו בצורה נינוחה מהי הדרך הטובה ביותר להשאיר את המרק בצלחת.
מאז אותו מקרה אני בוחנת שוב ושוב את המשפט, במצבים שונים אצלי ואצל אחרים, ומוצאת כי במקרים רבים, רבים יותר מדי המשפט הפוך "תוצאות במקום הראשון ואנשים במקום השני".
תנסו אתם להיזכר במגוון של מצבים שאתם שותפים בהם - בוקר לחוץ עם הילדים..... לוח זמנים לחוץ במקום העבודה, אי עמידה ביעדים של העובדים, ואפילו סתם מקרים של תקלות באמצע הדרך..... איפה תשומת ליבכם, בתוצאה או על באדם בסיטואציה?
נשאלות השאלות, האם "מבחן התוצאה" משמעותו התמקדות מלאה בתוצאות, האם כדי להשיג תוצאות חייבים להיות ממוקדים בתוצאות ולא באדם?, ואולי כדאי שנתמקד קודם באדם והתוצאות יגיעו, ואפילו יהיו טובות יותר?
אפשרי להתחיל להתבונן בממשקים עם הילדים, בן/בת הזוג, חברים, העובדים או הקולגות בעבודה, מה קורה לנו, במה אנו מתמקדים, מה יכולנו לעשות אחרת.
ואי אפשר בלי ציטוט קצר – מונולוג של אב על בנו:
"הייתי רוצה שחייו יהיו שיר הלל לחינוך, להדרכה ולמשמעת שניתנו באהבה לאורך השנים, ושלא ישאו עליהם את צלקות הקרב של ההתגוששויות סביב פתרונות מהירים. הייתי רוצה שלבו ונפשו יהיו גדושי זיכרונות נעימים של שעות בעלות משמעות עמוקה שהעברנו ביחד. הייתי רוצה שיזכור אותי כאב אוהב, שחלק אתו את ההנאה ואת הכאב של שנות ההתבגרות. הייתי רוצה שיזכור את הימים, שבהם היה פורש לפניי את בעיותיו ואת דאגותיו. הייתי רוצה להיות אב מקשיב ואוהב ועוזר. לו אני אותו האב הייתי רוצה שיידע שלא הייתי מושלם, אבל ניסיתי בכל מאודי להיות. ואולי יותר מכל אדם בעולם, אהבתי אותו."
שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד/סטיבן קובי